"אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי"
"אני שייכת לקהל רק במוסיקה. בין כותלי ביתי אני רוצה את הפרטיות" • שרית חדד מסבירה למה השמועות לא מזיזות לה
שרית חדד לא נחה. האלבום החדש שלה, "ימים של שמחה - חלק א'", רק נחת על המדפים, והיא כבר מקליטה שירים חדשים. וזה למרות שהחלק השני של "ימים של שמחה" מוכן ואמור לצאת בעוד כמה חודשים.
בשנתיים וחצי שחלפו מאז הפרויקט הקודם שלה, "20", היה נראה שהיא מורידה הילוך. האלבום החדש התעכב, סינגלים בודדים שוחררו, והנשמות הטובות דאגו להזכיר לכולם שהיא לא מה שהיתה פעם. עכשיו, עם השלמת שני החלקים של האלבום, אפשר לחשב שחדד הוציאה במהלך 19 שנות קריירה שיר בחודש, בממוצע.
"הייתי יכולה לחכות עוד", היא אומרת, "רציתי להקליט עוד ולחשוב. הגענו למצב של יותר משלושים שירים מוכנים ויצרנו לעצמנו כאב ראש טוב כזה, שהיינו צריכים לבחור בין השירים. זה לא היה קל, כי כל השירים מצוינים. בסופו של דבר, אבי (גואטה, כמובן; ח"א) כבר לחץ ואמר, 'די, חלאס'. הוא מצא פתרון - להוציא את האלבום בשני חלקים".
מה קרה שלא היית בטוחה הפעם?
"היתה לי תחושה שמשהו חסר, שזה עוד לא שלם. הקלטתי כל הזמן, אבל זה האופי שלי. בחלוקה ביני לבין גואטה אני תמיד רוצה להוסיף ולעשות עוד, והוא מגיע עם היכולת העסקית לחתוך עניין. גם הפעם הוא צדק, היה צריך לסגור. בסופו של דבר, אני מרוצה מאוד. זה אלבום אחר לגמרי. הלכתי יותר על הצליל הערבי, שאני מאוד מחוברת אליו בשנים האחרונות. אני שומעת את עומר דיאב ואת אליסיה המדהימה. אני גם עובדת על פרויקט מיוחד שבו אני מבצעת קלאסיקות ערביות של הזמרים הגדולים, זו תהיה הפקה מיוחדת".
למה צלילים ערביים? ניסיון להתחנף לקהל הישן שלך?
"לא, רציתי לחזור קצת לנשמה שלי. טעמתי עד היום מכל מיני דברים, וזה מי שאני, בסופו של דבר. יש לי חיבור עם כל הסגנונות".
"אני חיה בפינה שלי"
הביטחון העצמי של חדד הדהים את כולם כבר מתחילת הקריירה שלה. ב־1995, כשהיתה בסך הכל בת 17, הופיעה במועדון "גוש 24" בראשון לציון. אחד הבליינים במקום שאל אותה מי לדעתה הזמרת הכי טובה במדינה, והיא השיבה בלי להתבלבל: "אני".
"הייתי מאוד להוטה להצליח. זה הגיע ממקום של להוכיח, אפילו לא במודע, די בתמימות. כל הזמן עשינו דברים, ורציתי שזה כבר יקרה".
מי הזמרת הכי טובה במדינה היום?
"אני לא יכולה לענות על השאלה הזאת. זה לא משהו שישמעו ממני היום".
בין שלוש הזמרות הגדולות בישראל?
"לא נכנסת לזה".
המהלכים בקריירה שלה מגיעים בחישוב מדוד. תדמית "הבובה של גואטה" רחוקה מהאמת; חדד (35) היא אישה חכמה, עם אמירה חזקה משלה. גם הדיאלוג הכמעט טלפתי שלה עם גואטה לא מסתכם בביצוע פקודות. במהלך הראיון, וגם לפני ואחרי, העיניים שלהם מדברות כל הזמן: נראה כאילו שניהם מבקשים אישור לכל תזוזה, לאו דווקא בהיררכיה ברורה.
היה לכם פעם איזשהו ריב גדול?
"לא, גם לא יכול להיות דבר כזה. אבי ואני זה בנאדם אחד. יש בינינו תיאום מוחלט. אנחנו מדברים כל הזמן, מתאמים הכל. לשנינו ברור מה המטרה. גם כשיש ויכוח, זה רק בשאלה איזה שיר להוציא עכשיו, מה להקליט. זה אף פעם לא הגיע לריב או משהו כזה".
חדד וגואטה צמודים מתחילת הקריירה שלה. אין תקדים כזה במוסיקה הישראלית, למעט, אולי, הקשר שהיה בין עפרה חזה ז"ל לבצלאל אלוני. חדד מעידה על עצמה שהיא מעריצה גדולה של חזה; גם היא, בדומה לזמרת המנוחה, לא מאפשרת כמעט שום הצצה לחייה הפרטיים. השמועה שמסתובבת כבר כמה חודשים היא שחדד נכנסה להריון.
"בגלל תאונת הדרכים שעברתי קצת הזנחתי את האימונים, אז עליתי קצת במשקל והתחילו לדבר על זה שאני בהריון. אני אומרת - הלוואי, מאוד הייתי רוצה. אבל זה לא נכון".
איך את חיה עם כל השמועות שיש עלייך?
חדד נאנחת. "חיה. זה עובר לידי. אני לא מתעצבנת, לא נותנת לזה להשפיע עלי. תמיד יהיו שמועות, מה אני יכולה לעשות? אני הכי מאושרת בעולם, טוב לי, במיוחד אחרי התאונה שעברנו. אני חיה. אני כל כך אוהבת את החיים, אנשים צריכים לעצור רגע ולהעריך את החיים, לא להתעכב על שטויות. אני חושבת גם שאני חיה בפינה שלי ולא מתנהגת בראוותנות. יודעת לשמור על הצניעות ולהודות על מה שיש".
את כוכבת כבר כמעט עשרים שנה, ואנחנו לא יודעים כלום על חייך האישיים.
"וטוב שכך. אני בחורה פרטית. אני לא רואה בזה שום דבר מוזר. אני שייכת לקהל רק בכל מה שקשור למוסיקה, ובין כותלי הבית שלי אני רוצה פרטיות. שים לב שכל האמנים הגדולים בארץ - שלמה ארצי, עידן רייכל, ברי סחרוף ואחרים - אתה לא יודע כמעט כלום על החיים האישיים שלהם. אני לא אשתף את הקהל אם אני הולכת לים ובאיזה חוף אני מתרחצת. אני לא מוכרת את זה. אני יושבת בבתי קפה, אבל לא עושה מזה עניין. בסופו של דבר, מי שלא רוצה שהפפראצי יצלם אותו, יכול להימנע מזה בקלות. כנראה יש כאלה שדואגים להעביר את כל המידע על עצמם לפפראצי. אני אגלה לכם סוד - אם אני לא רוצה לעשות עניין, אני לא לוקחת איתי את גואטה, כי הוא מה זה מזוהה".
הסוד של המכונה שנקראת שרית חדד הוא החיבור שלך ושל גואטה?
"הסוד שמור בכספת, כמו המתכון של קוקה קולה. אבל זה בעיקר עניין של חריצות. עבודה סביב השעון. לא לוותר, לא לעצור. יש לי רעב תמידי לעשות כל הזמן, בעבודה סביב השעון. זה הסוד. לא לנוח על זרי הדפנה ותמיד לשדר אופטימיות. אני לא שבעה, אין דבר כזה לנוח על זרי הדפנה. יש בי אהבה למוסיקה ואהבה בכלל. הרבה אהבה".
המעריצים לוקחים את השירים שלך למקומות הכי אישיים - חתונה, פרידות, משברים, ואת בעצם לא נותנת להם כלום מחייך.
"הקהל מכיר את מה שהוא צריך להכיר. לא נראה לי שיש לי חיבור פחות טוב עם המעריצים רק כי הם לא מכירים את החיים האישיים שלי. אני חושבת שצריך לכבד את זה שזמר רוצה שיהיו לו חיים פרטיים. אני רוצה להשאיר את הבמה למוסיקה שלי נטו ולא להיות מפורסמת בגלל עניינים אחרים. יש לי הרבה מאוד שירים אישיים, רובם כאלה שיש בהם סיפור. למשל, השיר 'אחד פחות' הוא על חברה ממש טובה, כמו אחות, שנהרגה בתאונת דרכים, ו'לראות את הכאב' עוסק בכאב לאומי".
מה עם שירים על המחאה החברתית? גם זה מדבר לקהל שלך.
"יש זמרים שעושים את זה. אני מעדיפה לעשות שירים אחרים, יש לי סיפורים אחרים שאני רוצה לגעת בהם. אהבות, פרידות, שמחות".
יהיה קשה מאוד לכתוב את האוטוביוגרפיה שלך או לעשות עלייך סרט.
"מהמם. מי שיעשה עלי סרט שיבוא אלי, אני אכתוב את התסריט".
"קשה להגיד מה הסגנון שלי"
מוצאי שבת, יפו. חדד וגואטה מגיעים יחד, במרצדס של גואטה, לאולפן של הנרי מזרחי, שעובד בצמוד לחדד כבר שנים ואחראי להפקת רבים משיריה. הנרי משמיע להם סקיצה לשיר חדש ומעביר את הטקסט לחדד. היא קולטת את השיר בתוך שניות. גם היום, ממרום מאות השירים שהקליטה, היא מלאת תשוקה לעבוד, רעבה, תזזיתית. אבל כמו תמיד, העיניים פונות לשותף הנצחי. "השיר חמוד", אומר גואטה. "חמוד זה לא שווה דייט. צריך אולי לעשות בו כמה שינויים, אולי בטקסט. שיהיה לו יותר פלפל".
בזמן שחדד מקליטה, רמי קלינשטיין, שהוחתם לאחרונה בחברת ההפקות "מיס מיוזיק" שבבעלות גואטה וחדד כבר כמה שנים, מקיים הופעה. מאיה בוסקילה, שמיוצגת במשרד, עסוקה בהקלטות, וכך גם הזמר הצעיר דניאל בן חיים. זה כמובן לא מזיז את גואטה מחדד. "יש לי מזל שיש לי אותו", היא אומרת בערגה. "אנחנו מתנהלים יחד בכל דבר. אנחנו שותפים ומדברים בינינו כל הזמן על דברים שאנחנו עומדים לעשות בעתיד".
אז עכשיו את שומעת בוסקילה באוטו?
"לא, זה לא קשור. זה לא עובד ככה. אני שומעת הרבה דברים. מוסיקה ערבית, נורית גלרון, עפרה חזה".
את מעבירה אליה שירים שמגיעים אלייך ומתאימים לך פחות?
"יש שירים שנכתבים מראש בשבילה, אפשר לשמוע את זה. שיר זה מזל. אין מצב שיהיה שיר שגם אני וגם מאיה נרצה, הכל מחושב. המוח כל הזמן עובד, הוא לא נח. אם זה שיר שמיועד לי, אז הוא יהיה אצלי, ולהפך. ההצלחה שלה היא גם ההצלחה שלי. אני חושבת עליה כל הזמן כשאני שומעת את הסקיצות. אני מדריכה אותה אפילו באיזה טון נכון לה לשיר".
השותפות בניהול שינתה את ההסתכלות שלך על אמנים?
"כן, בהחלט. זה התחיל ב'דה וויס'. הייתי במתח, כל הזמן רציתי שהזמרים שלי יהיו הכי טובים כי אני רגילה להיות תמיד בפרונט, ופתאום הבנתי את התפקיד של גואטה. אני יכולה עכשיו להעיד על עצמי שאני זמרת וילדה טובה, כנראה בגלל שמוסיקה זה החיים והייעוד שלי. אני לא רואה את עצמי עושה משהו שלא קשור לזה".
מאיה ילדה טובה כמוך? הרי גם לה יש אגו של כוכבת.
"היא ילדה טובה ומקשיבה כל הזמן, בוודאי. אין ויכוחים, אנחנו לא מתחרות, אין דבר כזה אצלי. אנחנו עובדות יחד. אותו דבר גם לגבי קטלין רייטר, שמיוצגת גם היא במשרד. היא רק בתחילת דרכה, ומאיה כבר עשתה כברת דרך רצינית. גואטה תמיד אומר ששירים זה הדבר החשוב. כשיש לך שירים טובים, אתה במצב טוב. הכל נעשה באהבה גדולה, ולכולם יש מטרה אחת ברורה - שהן יצליחו".
אז את לא פוחדת מתחרות מבית?
"ממש לא, לכל אחת יש את הסגנון שלה ואת הצבע שלה".
יש היום דבר כזה "ז'אנר"? נראה שכולם פונים לכולם.
"באופן כללי, כולם עושים מוסיקה ישראלית, אבל יש ז'אנרים. כולנו ישראלים, אבל יש הבדלים מסוימים בין הסגנונות. אני שיניתי בכל פעם את הקו והתחלתי עם מוסיקה בסגנון אחר, אז קשה היום להגיד מה הסגנון שלי. אבל יש הבדלים".
אביהו מדינה כעס על זה שבגלי צה"ל הכתירו אותו כ"יוצר מזרחי" ולא "ישראלי". הסכמת איתו?
"לא שמעתי עד עכשיו על הכעס שלו. אני גם לא כל כך מבינה על מה המהומה. לי ממש לא אכפת איך אני מוגדרת, שיקראו לי איך שרוצים. זמרת ישראלית, מזרחית, צ'רקסית. חבל בכלל להתעסק בדבר הזה. אנשים צריכים להתעלות מעל לכל זה ולהתעסק באמנות, בלעשות מוסיקה, ופחות בקִטלוּגים האלה".
"דה וויס" תרמה לעובדה שאת לא משויכת לז'אנר מסוים?
"היא גרמה לאנשים להכיר את שרית האדם. התוכנית הזאת עשתה לי רק טוב. בהופעות, ברחוב, לפי הפניות של האנשים. גם לי אישית זה עשה טוב לתדמית".
את לא חושבת שיש אינפלציה של תוכניות ריאליטי מוסיקליות?
"יש תחושה כזאת, שיש יותר מדי, אבל בסוף זה תמיד מצליח. כנראה כולם רוצים להיות זמרים או מפורסמים".
זה נכון לזמר להשתתף בתוכנית כזאת?
"תלוי איזו. אני לא הייתי משתתפת ב'לה לה לנד' או ב'הרווק', לי אישית זה לא מתאים. אני רוצה להתעסק במוסיקה, ושזה יהיה העניין המרכזי. הרבה אנשים אמרו לי שהם פתאום קלטו את שרית הבנאדם - המחבק, החם והאוהב. בסופו של דבר, המטרה הזאת הושגה".
"לא בושה להופיע במועדונים"
אחד המהלכים המפתיעים של חדד בשנתיים האחרונות היה החזרה להופעות קטנות. היא הופיעה פעמים רבות במועדוני זאפה, שהיו מלאים כמובן, ובמקביל הופיעה בהיכל נוקיה עם הזמר היווני ניקוס ורטיס. בין לבין המשיכה לחרוש את אולמות האירועים.
לא חששת שיגידו שירדת דרגה, להופיע שוב במועדונים?
"להפך, התחלתי במועדונים הכי קטנים ואפלוליים שיש. זאת לא פחיתות כבוד בשבילי. אם הבמה מתאימה ויכולה לספק את התנאים הטכניים, אין לי בעיה עם שום מקום. רציתי גם לעשות משהו אינטימי, חמים יותר. מצאנו את הדרך, ואני שמחה על ההחלטה הזאת. במוסיקה הזאת אין חוקים, אנחנו פועלים על פי האינטואיציה שלנו".
את חושבת שזמרים מתחילים קופצים מהר מדי להופעות במקומות גדולים?
"אני בעד שיתחילו במועדונים, יעברו מדרגה מדרגה. אבל זה תלוי. אם פתאום מגיע להיט גדול ונוצר מומנטום להופעה גדולה, אז למה לא? הופעתי בהיכל התרבות בתל אביב אחרי כברת דרך ארוכה. אמנם הייתי רק בת 22, אבל זה היה שש שנים אחרי שהתחלתי את הקריירה. הוצאתי עד אז שישה אלבומים, זה המון, ממש בעומק של הקריירה. כבר היו לי להיטים גדולים כמו 'סינדרלה' ו'הכל סגור'. גם היום, במבט לאחור, הייתי מופיעה בהיכל התרבות, למרות שאז היו ביקורות שעשיתי את זה מוקדם מדי. עכשיו אני אעשה שם את סיבוב ההופעות של התקליט החדש, ככל הנראה ארבע או חמש הופעות".
ובכל זאת, יש טעויות שעשית במהלך הקריירה?
"אפס טעויות. אני מרגישה שלא טעינו בשום דבר. לא חושבת על נפילות. אני חיה את הרגע ולא נכנסת למחשבות לא טובות. כואב לי על זמרים אחרים שנופלים, אבל אני לא יודעת להגיד איפה בדיוק הם טעו. אני לא נכנסת למרה שחורה, תמיד הייתי בחורה אופטימית. אני אומרת לעצמי שאם משהו לא נראה לי, אני משפרת את זה ביום למחרת".
ההופעה בכנס של הליכוד לפני הבחירות לא היתה טעות?
"ממש לא. ביבי, ראש הממשלה, הזמין אותי להופעה ואמר שהוא אוהב אותי ואת המוסיקה שלי ומעריך אותי. הוא רצה שאני אופיע מולו ושילם כסף, אז הלכתי. פשוט".
המחיר שגבית, 80 אלף שקלים, לא היה מוגזם?
"זה המחיר שלי. אני לא ליכודניקית שבאה במקרה לערב של המפלגה. באתי לעבוד, וזה המחיר שלי. שרתי שני שירים ועשו רעש מ'אתה תותח', שאני שרה כבר יותר מעשר שנים בים של אירועים".
את חושבת שנתניהו תותח?
"אני חושבת שכולם תותחים. אתה יודע לכמה אנשים שרתי 'אתה תותח'? אי אפשר לספור את זה. שרתי את זה באירועים משפחתיים וגם למנכ"לים של חברות. זה אחד השירים הגדולים והמוכרים שלי, וזה היה הכי הגיוני לשיר את זה".
והביקורות לא גרמו לך להצטער?
"אני לא מצטערת".
"הייתי יכולה למות"
באוגוסט 2011 עברה חדד תאונת דרכים קשה. היא אושפזה בבית חולים ונאלצה לשבות מהופעות במשך תקופה ארוכה. כשחזרה, הופיעה בצוואר חבוש בסד. אחד השירים באלבום החדש, "ובאת אלי", הוא בעצם סוג של ברכת הגומל על הנס שעברה. "הופענו בכרמיאל, היתה הופעה מדהימה. סיימנו את ההופעה, עצרנו במסעדה, ונסענו לכיוון הבית. גואטה נהג, ואני לידו. כשהיינו בכיוון קיסריה מישהו נכנס בנו בעוצמה. בדיוק האזנו למוסיקה ברכב, שרנו לאיזו חברה 'יום הולדת שמח' בדיבורית, ופתאום הרגשנו מכה שבאה משום מקום בעוצמה מטורפת. הוא העיף אותנו מהכביש והרכב התהפך. שנינו איבדנו את ההכרה. אני זוכרת שבאמבולנס אבי הסתכל עלי ודיברנו דרך העיניים. הוא אמר לי, 'הכל בסדר'.
"שאלתי את עצמי מה אני עושה פה. מה, אני באמבולנס? הכל כאב לי, בעיקר בצוואר, ולא הבנתי מה קורה. היה לי שבר בחוליה C1 שמחברת בין הראש לגוף. הייתי יכולה למות או להיות משותקת לכל החיים, ובורא עולם עשה איתנו נס גדול. זה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי, ללא כל ספק. הוא טילטל אותי וגרם לי להעריך את החיים. למדתי לגלות מי הם החברים האמיתיים שלי, ואילצו אותי, לראשונה בקריירה, לא להופיע, שזה משהו שלא קרה לי מעולם".
יש לך הרבה חברים טובים?
"שלושה חברי ילדות מחדרה, ועוד שניים־שלושה שרכשתי במשך השנים. הם החברים הכי טובים שלי".
נקודה אחת רגישה במיוחד אצל חדד - מותו של אביה נקדימון מהתקף לב כשהיתה בת 17. האב התנגד בתחילה לקריירה הבימתית שלה, והיא היתה בורחת דרך חלון ביתה בחדרה כדי להופיע. "הלחן הראשון שהוצאתי היה על אבא שלי, חודש אחרי שהוא נפטר. זה מאוד כאב לי. הלחנתי את השיר הזה בחדר הקטן שלי, שהיה בעצם מלא כולו בכלי נגינה, לצד מיטה וטלוויזיה".
הוא בטח היה גאה בך היום.
"וואו, ברור. אם הוא היה חי, הוא היה גאה בי. הוא היה מגיע לכל ההופעות, מלווה אותי ושמח בשבילי. הוא תמיד היה שמח, איש של מוסיקה ושל שמחה. הכל אצלנו בבית היה סביב אוכל ואורחים. מה שהיה בינו לביני זה שאני הייתי הצברית שלהם, שנולדה בארץ. הם באו מהקווקז, ממנטליות אחרת לגמרי, החשיבה שלהם היתה שונה. הוא רצה שיהיה לי מקצוע עם קרקע יציבה, קריירה יציבה".
הוא לא היה אומר לך שהוא רוצה ממך משפחה ונכדים?
"אני לא חושבת. הוא היה מבין שהקריירה, באיזשהו מקום, גרמה קצת למעצור אישי. לטוטליות שלי בעבודה, בקריירה, יש השפעה, וזה מובן לגמרי. אבא שלי היה אומר לי, 'לכי תעשי מה שטוב לך'. אני בטוחה. זה בעצם מה שכאב לי כשהוא נפטר, כי ידעתי שהוא היה איש שמח ושלא יצא לו לראות אותי כמו שצריך, כשאני מצליחה. בגלל אי הבנה של התחום הוא חשש, היה לו פחד טבעי כזה של אבא מגונן. היום הוא היה יכול להיות שמח איתי".
את מרגישה שעזרת למשפחה שלך?
"לא, הם עשו את ההתחברות לישראל בעצמם. הם מאוד צנועים ולא מחפשים את הפרסום. אמא שלי מאוד גאה בי, אבל בקטן. בין הקירות של הבית".
מי המנטור שלך במשפחה?
"לפני שאני מוציאה אלבום אני משמיעה למשפחה את השירים ולא אומרת מי כתב ומי הלחין, וכל אחד אומר את דעתו. אני ממש נותנת להם דף לסמן את השירים. אבל ההחלטה הסופית היא שלי ושל גואטה. אין מישהו במשפחה שאם הוא אומר לי להקליט שיר, אז אני מחליטה לפי זה. אני מקשיבה לכולם, ובסופו של דבר פועלת על פי התחושה שלי. אני כן יכולה להגיד שיש לי דוגמה הפוכה. גיסתי, למשל, אם היא אומרת שהשיר לא טוב, אני בטוחה לגמרי שהוא יהיה להיט וישר מקליטה ומוציאה אותו".
יש עוד זמרים במשפחה?
"לא. היחיד שיש לו קריירה מוסיקלית מקצועית, פחות או יותר, זה אחיין שלי, שמנגן בס בלהקה. במשפחה כולם שרים וחיים את המוסיקה, אבל אף אחד לא הלך על זה כמקצוע".
למה את מלחינה כל כך מעט?
"המון פעמים אני לא כל כך שלמה עם הלחנים שלי, זה עניין של ביטחון עצמי. בקטע הזה אני נמצאת בתהליך שאני צריכה לעבור. גואטה מעולם לא פסל לחן שלי. להפך, הוא לוחץ עלי להוציא, אבל אני לא מרגישה בטוחה. דווקא יש לי כמה רעיונות להלחין לאחרים".
את עדיין מרגישה לחץ לפני שיוצא אלבום או שיר חדש?
"בעיקר התרגשות. אני מתרגשת בטירוף לפני שאני מקליטה שיר. מאוד מעניין אותי מה יהיו התגובות".
אין פחד?
"קצת, אבל בגלל שאני חיה את העבודה עצמה, אז אין ממש השפעה. הרי אני יודעת בבסיס ששום דבר לא בטוח. כלום לא מובן מאליו. לכן אני עובדת עוד יותר קשה".
ביום־יום את מנטורית?
"תלוי באיזה נושא. נעזרים בי בהרבה דברים. למשל, בעיצוב בתים. אני טובה בזה. אפילו את הבית שלי עיצבתי בעצמי, ואני עוזרת לחברות לבחור דברים הביתה. יש לי חוש לדברים האלה".
"עם כולם הייתי בכבוד"
את פרק "דה וויס" בחייה היא מסכמת בחיוב, למעט שעות העבודה הלא נוחות. "היה לי קשה לקום מוקדם בבוקר, היו הרבה פעמים שלא יכולתי. זה היה הקושי העיקרי שלי. העבודה בתוכנית לקחה ממני הרבה אנרגיה. בשבילי זו לא היתה רק הופעה בטלוויזיה ולקחתי את זה עד הסוף, גם מבחינת העבודה מחוץ למסך. את קטלין ממש ליוויתי באולפן, ומן הסתם זה בא על חשבון העבודה על הפרויקטים האישיים שלי. אבל אני לא מצטערת לרגע".
היתה שם מלחמת אגו רצינית בין המנטורים.
"עם כולם הייתי בכבוד ובסבבה. התעסקתי בעיקר בעבודה עם הנבחרת שלי. היו לי חיבורים מדהימים עם רמי קלינשטיין, שהיום הוא במשרד שלנו".
תיקחי את הזמרים במשרד שלך להופעה של אביב גפן?
"הוא לא הזמין אותי".
חשבת על תוכנית טלוויזיה משלך?
"טוק שואו? מעניין, אני צריכה לחשוב על זה. טלוויזיה מעניינת אותי, למרות שזה לא פשוט כי זה גוזל הרבה אנרגיות. זה מדליק, אולי זה יקרה יום אחד".
מה עם "שרית חדד קוראת לך"?
"אני אשקול כל הצעה, למרות שבדרך כלל אני מתעניינת בדברים שעוד לא עשו".
בעוד כמה שבועות היא אמורה להיכנס לבית החדש שלה בתל אביב. תמונת ההדמיה כבר נמצאת אצל גואטה בנייד, וחדד לא מסתירה את התרגשותה מהעניין. "זה בית שעונה על הצרכים שלי. היום אני גרה בבניין קומות, וזה מאוד קשה לי, בחיים ההפוכים שלי, לנגן ולעבוד בלי לחשוב שזה מפריע לשכנים. הבוקר, למשל, בכלל התחיל אצלי בעבודות קידוח שעושים בגג. זה כאילו מתנת הפרידה של הבניין ממני לפני שאני עוברת.
"הבית החדש ממש מרגש אותי. זה בית שהוא ארבעים אחוז אולפן, והיתר למגורים. כשראיתי אותו הרגשתי מחנק בגרון מרוב התרגשות. עבדתי כל כך קשה בשביל הבית הזה, זאת ממש הגשמת חלום. האולפן יותר חשוב לי מחדר השינה. אני גם מתכוונת להלחין ולהקליט בו דברים שלי".
איך נראה יום שגרתי שלך? היום, למשל.
"יש לי חיים מאוד דינמיים. זה מה שאני אוהבת בהם כל כך. קמתי מוקדם, בגלל הקדיחות בקיר, ונסעתי לחזרות להופעות. היום בערב אני הולכת לשמוע שיר. הופעות, אפילו מפגשים עם מעריצים, זאת, פחות או יותר, השיגרה שלי".
מה את רואה בטלוויזיה?
"אני מאוד אוהבת סרטים. סרטים אמיתיים, פשוטים, דוקומנטריים, מכל מיני מקומות בעולם. לאו דווקא הוליווד. אני לא אוהבת קומדיות, אלא דווקא את הסרטים הנידחים יותר, האמיתיים. זה לא שאם יגיע איזה להיט גדול מארה"ב שכולם ידברו עליו אני לא ארצה לראות אותו. אבל באופן כללי, אני מעדיפה סרטים אחרים".
יש לך בכלל אפשרות ללכת לקולנוע?
"באים אלי, יושבים ורואים סרט בבית".
התחברת לאיזושהי יצירה ישראלית לאחרונה?
"לסידרה הדוקומנטרית 'משפחות'. הייתי מכורה לסידרה הזאת, ממש נכנסתי לזה. הייתי לוקחת את הסרטים האלה איתי. האחים היימן ממש עשו לי את זה, הם מאוד מדויקים".
תוכניות ריאליטי?
"אני לא רואה 'האח הגדול'".
היית הולכת היום לריאליטי מוסיקלי?
"אם בתקופתי היה ריאליטי - יא אללה, איך אני נשמעת מבוגרת! - כן, הייתי הולכת לזה. זאת מקפצה. החוכמה היא לא להיות בריאליטי, אלא מה עושים אחרי זה".
היית חותמת בתור זמרת צעירה על החוזה של מתמודדי "דה וויס"?
"עם ההתלהבות שהיתה לי בהתחלה, נראה לי שכן. גם לא נראה לי שזה כזה חוזה קשוח. בסך הכל התוכנית נותנת הזדמנות, פותחת דלת שקשה מאוד לפתוח לבד".
את שותפה לגל הגעגוע הזה בתקופה האחרונה לשירים של פעם?
"כן, אני וגואטה אפילו חשבנו להוציא תקליט ויניל, כמו שהיה פעם. הוא כבר בודק את האופציה הזאת בלונדון. היום גם מוכרים פטיפונים מעוצבים. זה לגמרי חזר".
ההופעה עם הזמר היווני ניקוס ורטיס ושיתוף הפעולה עימו, שכלל הוצאת שיר משותף, לא היו ההתנסות היחידה שלה מעבר לים. היו גם שיתופי פעולה בבולגריה ובספרד, והיא גם הקליטה כמה שירים באנגלית, בניסיון לחדור לשוק הבינלאומי, שתמיד היה מטרה בעיניה. "הקלטתי כמה שירים באנגלית ולא הרגשתי שזה זה", אומרת חדד. "לא הרגשתי בשלה".
את עדיין חולמת על חו"ל?
"לא. אני גם מחוברת מדי לישראל. בכל פעם שאנחנו נוסעים להופעות בעולם, אני לא רואה את עצמי עושה קריירה בחו"ל. פה זה הבית שלי, זה המקום שלי. אם אנחנו בחו"ל יותר מעשרה ימים, אני נהיית חולה, ממש ככה. נהיה לי חום גבוה ואני רוצה לחזור הביתה, למשפחה שלי. אני זוכרת שפעם היינו במסע של עשרה ימים, הופעות בניו יורק ובערים אחרות, ולפני כן אמרתי לנגנים, 'יאללה, נוסעים ללאס וגאס, תקנו כרטיסים'. אבל מייד אחרי שסיימנו את ההופעות אמרתי לאבי בפינוק, 'אני רוצה לחזור הביתה, אני חולה'. ואבי אמר לי, 'אבל אמרנו לכולם שנוסעים ללאס וגאס'. אמרתי, 'אני רוצה הביתה, עכשיו".
ביאסת את הנגנים.
"בסדר, הם נהנו. אל תדאגו להם".
אז במקום ללכת בגדול על קריירה בינלאומית באמריקה, החלטת על משהו קטן יותר, בבולגריה וביוון?
"כן. יוון, בולגריה, ספרד, שם אני מרגישה יותר קרובה. אבל עדיין רוצה להישאר בארץ".
אבל בארץ כבר עשית הכל.
"עדיין לא. יש לי עוד דברים להספיק".